על הריון, לידה, הנקה והורות לתאומים

הסיכוי להרות עם תאומים בהריון ספונטני בעידן של טרום טיפולי הפוריות למיניהם עמד על כ-1.25% (הריון אחד מתוך שמונים הריונות), כיום, בעקבות טיפולי הפריון ישנה עליה משמעותית בשכיחות ההריונות הרב עובריים ובשנת 2003 עמדה על כ- 2.5% מכלל ההריונות. בשנת 2002 כ-4.6% מסך כל התינוקות שנולדו בישראל נולדו בלידות מרובות עוברים, תאומים היוו 94% מסך כל התינוקות שנולדו בלידות מרובות.

כיום אנו עדים לתופעת התאומים כמעט בכל רחוב, שכונה או בית משותף. אין מעון, גן ילדים או בית-ספר שאין בו זוג תאומים אחד או יותר, בכל שנתון, כיתה או מחזור. התופעה התרחבה מאד והיא מחייבת על כן, היערכות מחודשת ובעיקר הבנה מחודשת של הנושא כולו –הריון ולידה , הנקה והורות.

הריון תאומים הריונות מרובי עוברים מהווים כ-1%-1.5% מכלל ההריונות. מאחר והריונות מרובי עוברים כרוכים בריבוי יחסי של סיבוכים אמהיים, עובריים ושיליתיים בזמן שקודם ללידה, בזמן הלידה ואחריה, ערכם היחסי בתוך קבוצת ההריונות המצויים בסיכון גבוה גדול יותר. מתוך כלל ההריונות מרובי העוברים, התאומים הם הקבוצה העיקרית. המדע נוטה להבחין בין שתי קבוצות של תאומים: תאומים זהים – מונוזיגוטיים (MZ) – מקורם בביצית (זיגוטה) מופרית אחת אשר התחלקה לשניים (או יותר- שלישיות וכן הלאה). הם בעלי מטען גנטי ומין זהים. לרוב הם מאופיינים בזהות ודימיון חיצוני ברמה גבוהה. (הערה: מאחר והחלוקה של הפרוטפלזמה - החומר המרכיב את התא - בזיגוטה אינה זהה בהכרח, קורה שהתאומים המונוזיגוטיים אינם דומים לחלוטין זה לזה בחיצוניותם). שכיחותם של התאומים הזהים הנה קבועה בעולם והיא עומדת על 1:3000 לידות. במקרה זה נודעה חשיבות רבה לשאלה האם התאומים יהיו באותו שק הריון או בשני שקים נפרדים, ודבר זה ייקבע בשלב שבו תתרחש חלוקת הביצית המופרית.

מהלך ההריון
הריון של תאומים זהים הוא הריון בסיכון גבוה יותר ככל שהתאומים מופרדים פחות בתוך הרחם. סוגי החלוקה על פי רמת ההפרדה ברחם: תאומים דיכוריונים-דיאמניוטים (שני שקי כוריון ושני שקי אמניון)* – נוצרים כאשר התפצלות הביצית מתרחשת עד היום הרביעי להפריה. מהווים כ-25% מהתאומים הזהים. לכל תאום שיליה משלו. תאומים מונוכוריונים-דיאמניוטים (שק כוריון אחד ושני שקי אמניון) – נוצרים כאשר התפצלות הביצית מתחלקת בין היום ה-4 ליום ה-8 להפריה. מהווים כ-70% מכלל התאומים הזהים. חולקים שילי ה אחת. תאומים מונוכוריונים-מונואמניוטים (שק כוריון אחד ושק אמניון אחד) – נוצרים כאשר הביצית מתחלקת בין היום ה-8 ליום ה-13 להפריה. מהווים כ- 5% מכלל התאומים הזהים. חולקים שיליה אחת.

תאומים סיאמיים (התאומים מחוברים זה לזה לרוב באזור החזה, אך לעיתים גם בראש, בגב או בבטן) – נוצרים כאשר החלוקה מתרחשת לאחר היום ה-14. מהווים 1% ממקרי התאומים הזהים. * כוריון – שק/קרום ההיריון החיצוני, העוטף את השק הפנימי, אמניון – שק ההיריון הפנימי, הקרוב יותר לעובר.

תאומים לא זהים – דיזיגוטיים (DZ) – מקורם בהפריה של שתי ביציות נפרדות על ידי שני תאי זרע. מהווים כ-70% מכלל אוכלוסיית התאומים. שכיחותם של תאומים לא זהים עומדת על יחס של 1:80 לידות בערך. הם נושאים מטען גנטי שונה ויכולים להיות זהים או שונים במינם. תאומים בני אותו מין ייקראו גם תאומי אחווה, ותאומים שוני מין ייקראו תאומים שוני מין.

הגורם המשמעותי, המשפיע בעידן הנוכחי על עליה בשכיחות הריונות תאומים, הוא השימוש הגובר במשרי ביוץ ובטיפולי הפיריון השונים, לרבות הריונות המושגים בטכניקה של הפריה חוץ גופית (IVF). אגב, כיום מגבילים את מספר העוברים המוחזרים לרחם לאחר ההפריה לשני עוברים. ישנן מדינות שמגבילות אף לעובר אחד, עקב הסיכונים הגבוהים בהריון ובלידת תאומים. במקרים מסויימים עשוי להתפתח הריון תאומים מונוזיגוטיים בעקבות טיפולי הפרייה, והסברה היא שנטילת התרופות השונות יכול לגרום לביצית להתחלק לאחר ההפריה.

למה זה קורה
שכיחותם של הריונות דיזיגוטיים ספונטניים מושפעת מגורמים שונים: גנטית – גורם תורשתי התורם לכך שהאישה משחררת יותר מביצית אחת בכל מחזור ביוץ. במשפחות בהן הגורם התורשתי הזה עובר בין הדורות, ישנו סיכוי גבוה במיוחד לבנות המשפחה ללדת תאומים. גיל - הסיכויים עולים עם ההתבגרות של האשה. השכיחות הגבוהה ביותר היא בין הגילאים 35-39. כמו כן, נמצא כי הורמון FSH (המעורר ייצור ביציות) נמצא ברמות גבוהות יותר אצל נשים מבוגרות. וולדנות – נמצא קשר סטטיסטי בין מספר הלידות הקודם בהן נולדו ולדות חיים לבין לידת תאומים. הסיכויים עולים ככל שעולה מספר הלידות. גזע – במוצאים אתניים שונים ישנם סיכויים שונים להריון תאומים. (שיעור התאומים ביפן נמצא נמוך, 6:1000, לעומת ניגריה שם הוא עומד על 45:1000. ייתכן שחלק מההבדלים נובעים מתזונה ואולי מדובר במבנה גנטי שונה). גורמים אימהיים – נמצא שנשים גבוהות ומלאות הן בעלות סיכוי גבוה יותר להרות עם תאומים, או בהפסקה של נטילת גלולות נגד הריון.

תדירות גבוהה של קיום יחסי מין – בקרב הריונות המתרחשים במהלך שלושת החודשים הראשונים לנישואין עולה השכיחות להריון תאומים.  תזונה – מחקרים מראים שבמהלך תקופות מלחמה המאופיינות בירידה בתנאי התזונה, חלה ירידה באחוז לידות תאומים. שני סוגי התאומים סובלים מבעיה זהה, בעיית המקום ברחם. תאומים דיזיגוטיים מצויים אמנם בשני שקי הריון נפרדים, אולם הצפיפות עדיין משפיעה על התפתחותם.

מה צריך לדעת
האבחנה אבחנה ראשונית נעשית על סמך בדיקה קלינית המצביעה על רחם גדול יחסית לגיל ההיריון. אין בדיקה ביוכימית המאפיינת הריון תאומים לעומת הריון יחיד. קביעת אבחנה חד משמעית של תאומים מבוצעת בעזרת בדיקת האולטרסאונד. ניתן להבחין בשני שקי הריון, או בשני עוברים, כבר בשלב מוקדם של ההיריון, בשבוע 5-7. יחד עם זאת, אבחנה מוקדמת זו של הריון תאומים אינה מבטיחה לידת תאומים. מסתבר כי רק כ- 25% מהריונות אלה מסתיימים בלידת ילד חי אחד בלבד. התאום השני שנצפה בסריקה "נעלם" ואינו נראה יותר בדרך כלל מהשליש השני להריון. למעשה מתרחשת הפלה של תאום אחד המתבטאת (אם בכלל) בדימום קל בלבד, או שמתרחשת ספיגה שלמה של העובר ללא סימפטומים קליניים. תסמונת זו נקראת "תסמונת התאום הנעלם".

מהלך הריון תאומים, בהיותו רב עוברים, נחשב הריון בסיכון. משמעות ההגדרה היא בפעולות שיש לנקוט על מנת לאפשר לאישה להגיע ללידה קרוב עד כמה שאפשר לשבוע 40. להלן פירוט השפעות וסיבוכים הקיימים במהלך הריון תאומים (אימהיים ועובריים): הפלות – שיעור הפלות גבוה ומגיע לכ-20% מכלל ההריונות. ב- 20% נוספים מתרחשת הפלה של תאום אחד (ראה "תסמונת התאום הנעלם" לעיל).  יתר לחץ דם הריוני – מופיע בכ- 20% מהריונות תאומים. (בהריון יחיד מופיע בכ-5% בלבד). לידה מוקדמת – השבוע הממוצע ללידת תאומים הוא 37. קיימת שכיחות של כ-40% מכלל לידות תאומים של לידת פגים (לפני השבוע ה-36 ומתחת ל-2500 גר' משקל היילודים). ככלל, משקל ממוצע של תאומים בלידה הוא 2500 גרם לעומת משקל ממוצע של 3300 גרם בלידת עובר יחיד. צירים מוקדמים – נוסף על העובדה שהרחם מגיע לגודל מתקדם בגיל היריון מוקדם יותר, ישנה גם שכיחות גבוהה יותר של מי שפיר (פוליהידרמניון) בהריונות תאומים. הפוליהידרמניון עלול לגרום לקשיי נשימה ולצירים מוקדמים. רעלת הריון – נפוצה בקרב הריוניות תאומים פי 4-6 יותר מאשר בהריון יחיד, וכשהיא מופיעה חומרתה גבוהה יותר.

מומים מולדים – שיעורם כפול מאשר בכלל האוכלוסייה. תאומים ככלל סובלים לעיתים קרובות מטורטיקוליס (נטייה של הצוואר לצד אחד), מקלאב פוט (התעקמות של כף הרגל), פנים מעוכות או צוואר ירך שאינו במקום. גם שיעור מומי הלב המולדים גדול יותר בקרב תאומים. שיעור תמותה תוך רחמי – 5% בהריון תאומים לעומת 1% בהריון יחיד. שכיחה יותר בקרב תאומים מונוזיגוטיים. פער גדילה בין העוברים – discordant twins – מצב בו אחד העוברים מוערך בבדיקת US כמי ששוקל 25% פחות מהתאום השני (מהשבוע ה-32 ואילך). במצב זה שיעור התמותה התוך רחמית גבוה יותר והוא נפוץ יותר אצל תאומים מונוזיגוטיים.

תסמונת העירוי בין תאומים – twin to twin transfusion syndrome [TTTS]- תופעה ייחודית להיריון מונוזיגוטי עם שיליה אחת, הווה אומר, קיים מעבר של דם וחמצן מהשיליה לעוברים וישנו גם מעבר (נורמלי) של דם בין העוברים עצמם. במקרה זה, החיבור של כלי הדם בין העוברים לשיליה איננו טוב, וחלוקת הדם בין שני התאומים אינה זהה, וכך נוצר עובר אחד קטן בעל נפח דם נמוך ועובר שני גדול בעל נפח דם רב. הסכנה האמיתית נשקפת דווקא לעובר הגדול. לרוב, מתן עירוי דם לתאום הקטן יכול לאזן את מצבו, ואילו הגדול מפתח עומס על המערכות ועלול להגיע למצב של אי ספיקת לב. לעיתים אף קורה שעובר אחד מת ברחם ונשקפת סכנה לתאום השני. אחת מדרכי הטיפול הינו ניתוח בצריבת לייזר של השילייה וניתוק כלי הדם המשותפים. בכך הוא מסיים את מעבר הדם בין עובר אחד למשנהו, ומעכשיו והלאה העוברים ניזונים אך ורק מהדם והחמצן אשר השליה נותנת לכל אחד מהם בנפרד. במקרים קיצוניים, כאשר ישנו פגם בעובר הקטן (שלב מתקדם של התסמונת), מנתקים בניתוח את כלי הדם שלו וזאת על מנת לאפשר לתאום החי להשלים את ההריון. חלק מהמקרים מסתיימים אף בהפסקה של ההריון. הערה: סכרת הריונית ואנמיה אמהית, סיבוכים אשר נטו לחשוב אותם לשכיחים יותר בקרב נשים עם הריון תאומים, הסתברו במהלך השנים ולאחר מחקרים כי שכיחותם לא גבוהה יותר מאשר אצל נשים עם הריון עם עובר יחיד.

מה צריך לעשות
המלצות לניהול ההריון - מנוחה ושכיבה בבית ("שמירת הריון") - בהריון תאומים הסבירות לאשפוז או לחילופין ההמלצה על שמירת היריון גבוהה מאד. מעקב US וביקורת אצל הרופא המטפל - בתדירות של אחת לשבועיים בשבועות 20-26. לחדול מעבודה מאומצת - מומלץ בין השבועות 28-34, בגלל הסבירות הגבוהה ללידה מוקדמת. ביצוע בדיקות ל"ד, משקל והמוגלובין - יעשה בתדירות גבוהה מהרגיל. תזונה ותוספי מזון- מומלצת תזונה קלורית עודפת בכ-300 ק"ג/קלוריות ליום כולל תוספת חלבונים, מינרלים וויטמינים, ומתן כמות גדולה יותר של תכשירי ברזל וחומצה פולית. צירים מוקדמים - חשוב שלאם תהיה מודעות גבוהה למצב הגופני, כך שבמקרה כזה ניתן יהיה לגלות זאת מוקדם ככל האפשר ולמנוע לידה מוקדמת. הסימנים של צירים מוקדמים הם: שלשולים, כאבים בגב התחתון, התכווצויות בבטן, לחץ באגן ותחושה אינטואטיבית לידת תאומים במקרה של לידת תאומים קשה מאד לקבוע נורמות. הגישה ללידה שונה מבית חולים אחד למישנהו וצורת הלידה נקבעת בהתחשב בגודל התאומים ובמצגים שלהם. מדיניות בתי החולים השונים מתייחסת גם להליך הלידה הנרתיקית, ובחלק מהם מעבירים את היולדת לחדר ניתוח לאחר פתיחה מלאה להמשך הלידה.

תהליך הלידה מסובך יותר בלידת תאומים מאשר בלידת יחיד, אבל רוב הסיכויים שהלידה תעבור לא סיבוכים מיוחדים, וקיימת סבירות גבוהה ללידה נרתיקית. למרות זאת, הסבירות לניתוח קיסרי בהיריון תאומים עדיין גבוהה יותר מאשר בהריון יחיד. צירוף מצגים אפשריים של שני העוברים: ראש // ראש - לידה נרתיקית מתרחשת בסבירות גבוהה כאשר שני העוברים נמצאים במצג ראש. צירוף זה מתרחש בכ-40% מכלל הלידות. (חלק מהמחקרים מדברים דווקא על שכיחות של כ-70% במצג זה) ראש // לא ראש -לידה נרתיקית מתרחשת גם כשהתאום הראשון, זה הקרוב יותר לתעלת הלידה, נמצא במצג ראש והשני במצג עכוז או במנח רוחבי. צירוף זה קורה בשכיחות של כ-30% מההריונות. לאחר לידת העובר הראשון שנולד במצג ראש, מקובל לבצע היפוך חיצוני של העובר השני למצג ראש. במקרים של מנח רוחבי, ניתן לנסות להפוך אותו למצג רגליים (ע"י היפוך פנימי – זהו המקרה היחיד במיילדות שבו ניתן לבצע היפוך פנימי של העובר) וליילד בשליפה שלמה של מצג העכוז. לא מבצעים חילוץ כזה כאשר לפי ההערכה מוקדמת, משקלו של התאום השני גדול בהרבה ממשקלו של הראשון. לא ראש // לא ראש / ראש – כאשר התאום הראשון נמצא במצג עכוז או במנח רוחבי והשני במצג עכוז או אפילו ראש, ההמלצה היא ליילד את צרופי המצגים הללו בניתוח קיסרי יזום. ישנן גישות יותר ליברליות המאפשרות לידה נרתיקית גם לשילובים אלה. החשש העיקרי בשילוב של עכוז/ראש הוא נעילת התאומים (locked twins), שבו ראש העובר שנולד ממצג עכוז נכנס בו זמנית לאגן יחד עם ראש העובר השני שנמצא במצג ראש וננעל על ידו. לידת תאומים נרתיקית דורשת הכנות מיוחדות ומאחר והיא נחשבת תמיד ללידה מסובכת עם סיכויים גבוהים יותר להסתבכות עתידית, לכן נוסף על הצוות המיילד, חייב להיות מרדים זמין, שני רופאי ילדים, שתי מנות דם זמינות וחדר ניתוח מוכן וערוך לניתוח קיסרי. ברוב בתי החולים ממליצים על מתן זריקת אפידורל (או הכנה למתן אפידורל) היות והסבירות לניתוח קיסרי גבוהה יחסית, כמו כן, את ההיפוך והחילוץ של העובר השני מומלץ לבצע תחת השפעה של הרדמה אפידורלית. מתן פיטוצין לצורך הגברת הצירים בזמן הלידה, פחות מקובל בהריונות אלו מחשש לקרעים ברחם, אולם הוא יכול להיעשות בזהירות תוך השגחה טובה וניטור הלחץ התוך-רחמי.

מהלך הלידה שלב ראשון – עד לפתיחה מלאה ולתחילת לידה - מחברים שני מוניטורים – אחד לכל עובר. עובר ראשון, הקרוב יותר לתעלת הלידה, מחובר למוניטור פנימי (רק לאחר פקיעת המים) ועובר שני למוניטור חיצוני (על בטן האם). הגרף ירשום שני קצבי דופק שונים זה בצד זה. שלב שני –המורכב למעשה משני "פרקים" - התינוק הראשון יימסר בצאתו לצוות המיילדות אגב חיתוך מיידי של חבל הטבור. בשלב זה, לרוב נסגר מעט צוואר הרחם הוא נפתח שוב בעזרת צירים נוספים. הרופא המיילד יכניס את ידו לתוך הרחם על מנת לוודא את מצג העובר הנותר. אם יש לעובר השני שק מי שפיר משלו – הרופא יפקע אותו, יוודא שאין צניחה של חבל הטבור ויחבר אליו את המוניטור הפנימי. בעבר רווחה הדעה, שעל העובר השני להיוולד תוך 15 דקות לכל היותר. כיום, כאשר הניטור תקין, נותנים ללידה להתפתח בקצב שלה. הרווח הממוצע בין לידת שני תאומים הוא 21 דקות, אך היו דיווחים של בין דקה אחת עד 134 דקות (שעתיים ורבע) רווח ביניהם. שלב שלישי - השיליה, או השיליות, יוצאות אחרי צאת התאום השני.

סכנות אפשריות
סיבוכים אפשריים בלידת תאומים ואחריה: צניחת חבל הטבור – במיוחד לאחר לידת התאום הראשון בצירוף מצגים ראש/לא ראש. הפרדות שיליה – לאחר לידת העובר הראשון ישנה הפחתה ניכרת בלחץ התוך-רחמי, שינוי פתאומי זה עשוי לגרום להיפרדות שיליית העובר השני לפני לידתו. כשלון ביילוד העובר השני – במקרה זה תעבור האשה לידה מעורבת, כלומר גם לידה נרתיקית וגם ניתוח קיסרי. ככל שיש פחות מיומנות בלידת תאומים נרתיקית כך יתעורר יותר צורך לפתור את בעיות הלידה של התאום השני בניתוח. דימומים בלידה ואחריה – הסיבוך הנפוץ ביותר לאחר לידת תאומים, בין אם בלידה וגינלית ובין אם בניתוח קיסרי. סגירת צוואר הרחם לאחר לידת התאום הראשון – בספרות תוארו מקרים של לידה מאד מוקדמת, שבה נקשר חבל הטבור של העובר הנולד, לאחר מכן נסגר צוואר הרחם, הצירים פסקו והתאום השני נולד כעבור שבועות עד חודשים. במקרים מסויימים יישקל מתן אוקסיטוצין כדי לסייע בלידת התאום השני. הנקת תאומים הרעיון להיניק שני תינוקות בו זמנית עשוי להיתפס כאתגר אך הוא עלול להיראות לא מציאות ואולי אף מרתיע, היות שההתארגנות לכך עשויה להיות מסובכת מהרגיל.

הנקת תאומים
הנקת תאומים מצריכה אנרגיה רבה, סבלנות ונכונות. ממש כשם שלהנקת תינוק יחיד יש יתרונות פיזיולוגיים הן לתינוק (יתרונות חלב אם) והן לאם המניקה, יש לה גם יתרונות נוספים כשמדובר בהאכלת זוג תאומים. יתרונות וחשיבות: אחוז ניכר מהתאומים נולדים פגים - חלב אם לאחר לידה מוקדמת מותאם במיוחד לצורכיהם של הפגים והוא שונה בהרכבו מחלב אם של תינוק שנולד בזמן. הקולסטרום הנוצר לאחר לידת פגים מכיל כמות כפולה של נוגדנים. גם החלב הנוצר לאחר הקולסטרום עשיר מאד בחלבונים ונוגדנים החיוניים להתפתחות ולגדילה של התאומים הפגים. הנקת תאומים משמשת כ"פיצוי" הן עבור התאומים והן עבור האם – ההנקה מאפשרת בילוי זמן אינטימי עם התינוקות (ביחד או בנפרד). בקרב התאומים הדבר חיוני היות ו"זמן ההורים" (האם) מתחלק בין שני תינוקות. לעיתים קרובות מעורבות דמויות נוספות בטיפול בהם. חסכון כלכלי – האכלת תאומים באמצעות תחליפי חלב אם מסתכמת בכמה מאות שקלים בחודש (בממוצע 700 ₪). יעילות והקלה בהתנהלות היומיומית – סדר היום הטיפולי בתאומים הוא עמוס ומתיש והנקה תורמת לחסכון בזמן הכנה וניקוי אינסופיים של בקבוקים. ייצור ואספקת חלב כמעט כל אשה יכולה לייצר כמות חלב המספיקה להנקת תאומים ואפילו שלישיה. קושי באספקת חלב נובע לעיתים מניהול הנקה כושל בשל תנאים אובייקטיביים, וזה קורה לרוב בלידות פגים הנלקחים מיד לטיפול אינטנסיבי בפגיה (לעיתים אף בטיפול נמרץ). במקרה זה ההמלצה היא לשאוב חלב אם ולהזין את התינוקות בשלב ראשון באמצעות זונדה ובשלב מאוחר יותר מבקבוק. במקרים רבים ניתן לעבור עם תינוקות, שנולדו פגים מהזנה מבקבוק להנקה, ולא כדאי לוותר מראש על האפשרות להניק תינוקות אלה.

כיצד להניק? ביחד או לחוד? ההמלצה היא להתחיל להיניק כל תינוק בנפרד ולאו דווקא לנקוט בשיטה של הנקה משותפת החל מההתחלה. הסיבה נעוצה לרוב בהבדלים בכושר היניקה של כל תינוק. ההנקה הנפרדת מלמדת, הן את האם והן את התינוק את אופן היניקה ואת התנוחה הטובה לשני הצדדים שתביא לשובע ורגיעה אופטימליים. מומלץ להניק כל תינוק משני הצדדים, אלא שכל האכלה תתבצע משד אחד באופן מלא. הסיבות לכך הן: התפתחות תקינה ומאוזנת של עיני התינוק. איזון בתפוקת החלב – הרגלי אכילה שונים עלולים ליצור הבדלים בגודל השדיים. כל אחד מהתאומים יקבל את החלב עתיר השומן היוצא לקראת סוף ההנקה. ישנם כל מיני אופני הנקה לתאומים. ניתן להניק ביחד או לחוד, באופן חלקי או מלא. היות שהחלב מופרש יחסית לביקוש, ובמקרה של הנקת תאומים הביקוש הוא גדול, הרי שהנקה בו זמנית מעלה את תפוקת החלב וגם חוסכת בזמן יקר. להנקת שני תאומים יחד יש יתרון והוא חסכון בזמן, וכשזמן הארוחות מתקצר לכמעט חצי, ניתן לנוח בין האכלה להחלפת חיתול ולרחצה. צריך לקחת בחשבון שהנקת תאומים אחד-אחד, היא כמובן בילוי אינטימי עם כל אחד מהם וגם נותנת מענה אישי לכל אחד ואחד לפי הצרכים והשעות המתאימות לו. תנוחות הנקה משולבות הנקת תאומים יחד היא משימה שיש לתרגל אותה ובפעמים הראשונות לביצוע נדרשת עזרה מאדם נוסף, שיגיש את התינוקות וכן מומלץ השימוש בכריות רבות. התנוחות הן מגוונות ובספרים שונים מופיעות המלצות שונות: תנוחת הצלבה (תנוחת עריסה)– גוף התינוקות נתמך על ידי זרועות האם וכריות. תנוחת ה"כדורגל" – הראשים על כריות סמוך אחד לשני, הרגליים משני צידי גוף האם. תנוחה מקבילה – שני התינוקות שוכבים בצורה מקבילה. תנוחת V – גוף התינוקות מקביל לגוף האם. הנקה בשכיבה. בכל מקרה יש לזכור כי למידה מציורים סכמטיים איננה בהכרח טובה ויכולה אפילו לגרום לתסכול של האם המניקה. נדרש הרבה אילתור, סיוע של הרבה כריות, עזרה של אדם נוסף ואם אפשר אז גם הדרכה וייעוץ של יועצת הנקה מוסמכת או אמא לתאומים שהניקה בהצלחה. הציורים יכולים לשמש כהשראה בלבד ואולי אף לתת רעיונות, שכן בסופו של דבר כל תינוק שונה ביכולת היניקה שלו, ולכל אשה מבנה שדיים שונה וייחודי לה.
.
האם להניק תינוק אחד מהשניים? קיימים מקרים בהם אחד התאומים מתקשה ביניקה. במידה ומעוניינים, רצוי, בשלב מוקדם ככל האפשר, לפנות לעזרה מקצועית. יחד עם זאת, צריך להיות מוכנים לאפשרות שרק תינוק אחד יהיה מסוגל בסופו של דבר לינוק (מבנה לסת, כושר יניקה נמוך – גורמים לתסכול מצטבר ואף לרעב של התינוק), ובהתאם לכך יש לקבל החלטה האם להניק רק תינוק אחד. ההחלטה אם להמשיך להניק או לא תאום אחד היא בידי האם, על אף ההשלכות שעשויות לצוץ בשלבים מאוחרים יותר והם כבר נוגעים לדיון בשלב ההורות. (החשש מהעדפת תאום אחד על פני אחיו וכד'). הורות לתאומים עם קבלת הבשורה על מספר העוברים ברחם, סביר מאד שבקרב ההורים המצפים יופיעו שלל רגשות ובהם שמחה, אושר וציפייה לעתיד, כמו גם דאגה, בלבול ולעיתים קרובות גם תחושות חרדה ואף תחושות עצבות ודיכאון.

חששות ודאגות
החשש מהלא נודע מופיע בעוצמות גבוהות יותר בהריון מסוג זה ומעבר לשאלות הנוגעות להריון ולקשיים המלווים אותו, נשאלות שאלות בנוגע לרגע שאחרי הלידה: כיצד לעמוד במעמסה הכלכלית? איך אפשר לאהוב שני תינוקות כמו שאפשר לאהוב ילד אחד? ובמקרה של אח בכור לתאומים – כיצד לסייע לאח להתמודד בהצלחה עם לידת התאומים למרות הידיעה שלהורים לא יהיה זמן עבורו כבעבר? לידת תאומים דורשת מההורים מאמצים ושיתוף פעולה בלתי רגיל (בינם לבין עצמם ועם הסביבה שלהם – חמות ומטפלות בתשלום). 

כבר במהלך תקופת ההיריון ישנה דאגה גדולה של ההורים שעובר אחד לא יתפתח על חשבון השני. הורה לילד יחיד מכיר את המאמצים הרבים הוא משקיע על מנת להיות קשוב לילדו באופן האופטימלי ורצונו שלא לחסוך מילדו דבר. התחושה מוכרת גם עם לידת אח נוסף סביב חלוקת המשאבים והתחרות על תשומת הלב. כאשר מדובר בתאומים, הנושא מורכב הרבה יותר. ההורים נדרשים, כבר מן ההתחלה, לחלק את תשומת לבם ונאבקים להעניק יחד באופן שווה לשניים. ישנו קושי אדיר מצד ההורים להתייחס לאחד באופן אבסולוטי ולא ביחס לאחר. המעבר להורות בכלל משנה את החיים, כל שכן הורות לתאומים. הדבר דומה לנסיעה מטורפת ברכבת הורות מסחררת, והכל משתנה: הרגשות האישיים, היחסים עם בן הזוג, היחסים עם המשפחה המורחבת והחברים, מראה וארגון הבית, ולעיתים – גם הקריירה. יש לציין כי אבות לתאומים נוטים להיות יותר מעורבים בטיפול בתינוקות כבר מיומם הראשון. מאמרים וספרים רבים נכתבו בנושא התאומים בכלל והורות לתאומים בפרט. משום המורכבות הגדולה שבמצב זה קיימות תיאוריות וגישות שונות, אותן ניתן לאמץ באופן חלקי או לשלב ביניהן.
הפרדה קונקרטית ופיסית – אחת המשימות הגדולות בגידול תאומים היא יצירת תחושת הנפרדות שלהם על מנת לסייע להם לגדול בתחושה שכל אחד מהם הינו אדם בפני עצמו ולא חלק מישות אחת. הביטויים השונים לנפרדות מומלצים כבר מינקות בייחודם של פריטים שונים לכל תאום כמו מיטות, בגדים, מוצצים ובקבוקים, בהמשך בהפרדת משחקים (מגירה לכל תאום) ומסתיימת בדיון בנושא ההפרדה במסגרות החינוכיות.

הורות לתאומים
הורות מתוכננת – פיתוח היישות ההורית כישות מקבילה ושונה לכל תאום בנפרד ובהקשר של שני תאומים גם יחד. הורה לתאומים נדרש לפתח ישות הורית באופן סימולטני. מצב הדורש פיצול קשב, האפשרי להשגה רק בתנאים של בקרה ומודעות. הורות לתאומים לא יכולה להסתמך על תהליכים אינטואיטיביים וספונטאניים, היא דורשת מאמץ נפשי מוגבר וכל זאת לצד משימות פרקטיות, הנובעות מהצורך בטיפול פיזי בשני תינוקות בו-זמנית. · תהליך ספרציה ואינדיבדואציה – תהליך אשר לרוב מתייחס לקשר עם האם. מקשר סימביוטי לחלוטין ועד לרכישת זהות נפרדת ועצמאית לכל ילד. הקשר בין התאומים עלול לעכב תהליך של מובדלות ביניהם. · גידול תאומים הוא מלחמה פנימית מתמדת – ההורה מבקש להימנע ממצב פסיכולוגי של העדפת האחד על פני השני ומההשוואה ביניהם (אחת ההמלצות היא להימנע מלקרוא להם "התאומים") . · נפרדות פסיכולוגית - הפרדה פיסית בלבד אינה תורמת לתחושת הנפרדות הפסיכולוגית. ההפרדה גורמת להורים "להירדם בשמירה" בעבודה על הנפרדות. תאומים המופרדים בלא נפרדות, מחפשים דרכי מילוט האחד לזרועות השני. קונפליקטים בין תאומים הם מרכיב חשוב בהתפתחות הנפרדות, וההורה צריך לאפשר ריב בתוך גבולות בטוחים, בלי לפגוע פיזית האחד בשני.