התפיסה האקולוגית והערכית המודרנית, זו המחייבת שמירה הדוקה יותר על משאבי הטבע, נוכחת בדיון הציבורי זה שנים רבות, אך נחשבה בדרך כלל לנחלתם של טהרנים וטרחנים. כחוק, בכל פעם שעמדה על הפרק דילמה בין ערכים אקולוגיים וכלכליים, היתה על העליונה ידם של אלה השניים. בכל מובן ונסיבות משאבי הטבע משמשים מנוף כלכלי - המים אותם אנו מנצלים, מינרלים ומחצבים המופקים מן האדמה ומייצרים תשואה ותועלת, הים ממנו אנו שולים דגה ומזון, ואפילו הבית בו אנו גרים תוך ניצול הקרקע שעליו; כמעט בכל מעשי ידינו אנו משפיעים על הטבע והמערכות האקולוגיות המקיפות אותנו.
ככל שחולף הזמן, מתגלים בקיעים הולכים ומתרחבים בעיקרון לפיו צרכי האדם קודמים לשימור הסביבה. במקרים רבים מדי, הגענו לנקודה קריטית ממנה ניצול המשאבים המתכלים עבר כבר למצב בו השימוש אינו יכול להתאזן על ידי החידוש הטבעי הסדיר שלהם. לכדור הארץ נדרשות למשל חמש מיליון שנים כדי לאגור את הדלקים בהם משתמש כיום האדם בשנה בודדת.
המחשה ברורה לכך ניכרת בכלכלת המים שלנו; האקוויפרים הם מאגרים טבעיים תת קרקעיים, בהם נאספו מים מתוקים בתהליך איטי שמתקיים על פני שנים רבות מאוד. התמעטות המשקעים לצד העלייה הגדולה בכמות האוכלוסיה ובצריכת המשאבים שלה, גרמו לשאיבת יתר מתוך אותם מצבורים. אלו מצידם לא מספיקים להתחדש בצורה טבעית, וכך הולכים ומומלחים, הופכים לבלתי ראויים לשימוש, ומכלים את אותו אוצר טבע חיוני. אלא שזה לא הכל; מחסור המים שנוצר מדרבן לפיתוח משאב חליפי, שהוא לכאורה בלתי מתכלה - התפלת מי ים. מיותר כמעט לציין כי טיהור מים תעשייתי יקר בהרבה משאיבתם מן האדמה. בנוסף, תוצרי הבעירה מהאנרגיה העצומה שנצרכת בתהליך רק מגבירים עוד ועוד את ההתחממות הגלובלית, שמצידה מחזקת את מגמת המידבור והמחסור במים מתוקים וחוזר חלילה. כך נוצרת מלכודת מתעצמת והולכת, שרק מזינה את עצמה.
במה פשענו
כל פעולה שלנו משליכה על הטבע והסביבה, וככל שאנו, בני האדם, מתרבים ומשתכללים, כך יכולתנו להשפיע על כדור הארץ מתעצמת ומנוצלת, אבל לא בהכרח לטובה. בעוד הטבע פועל במחזורי זמן עצומים של אלפי ומיליוני שנים, אנחנו האנשים פועלים מהיום למחר. זמננו בין החיים המייצג רק רגע קצרצר במארג הטבע הנצחי, הוא עבורנו תקופת עולם ומלואו. השינויים שאנו מחוללים בסביבתנו הם מידיים, ונדרש מהם לתת מענה לצרכים עכשוויים של האדם.
כך לדוגמה שטח יער שמבוער לטובת מגורים וחקלאות; השימוש החדש בקרקע מונע ממנה אגירת מים טבעית, גוזל מיושביה בעלי החיים את סביבת מחייתם המקורית, מחדיר לאדמה (במקום דשנים טבעיים) חומרי הדברה ורעלנים. האוויר גם הוא מזדהם מתוצרי בעירה ופליטת חנקן של הדיירים החדשים – האדם וחיות המשק שברשותו, לאחר שהחליפו את הצמחייה המקורית שגדלה באותו שטח ומילאה את האטמוספירה בחמצן.
כל מקרה טיפוסי שכזה הוא מיקרו-אסון סביבתי, אך בעינינו המטופשות נראה בלתי נמנע כל עוד נדרש לנו אותו שטח.
הניצול המוגזם של המשאבים מעיד בפנינו שוב ושוב על היותם מוגבלים; הדייגים בים נאלצים לשלוח רשתות עמוקות ורחוקות יותר מן החוף כדי לדוג פחות דגים קטנים יותר, הדבורים, הפרפרים ושאר המאביקים שהורעלו ושטחי מחייתם נעלמו, מתקשים כיום לתמוך בצרכי החקלאות שלנו, בארות המים נדרשות להעמיק עוד ועוד כדי שיהיה ניתן לשאוב מהן מים מלוחים יותר. כאשר אנחנו חושבים בזעזוע על הדורות הקודמים לנו שחיו בארץ ללא מיזוג בקיץ, אנחנו פשוט שוכחים שהקיץ פה היה פעם קיצוני פחות, והחמסינים מתונים ונדירים יותר.
מה נעשה
מובן כיום שדרך החיים חסרת האחריות, הנהנתנית והנצלנית בה הורגלנו מחייבת שינוי מיידי, שכן השלכותיה גוררות אותנו למערכת של משברים ואסונות עוד בדורנו אנו. תפיסת הקיימות, שהיתה בעבר נחלתם של משכילים משוגעים לדבר, נמצאת במהלך שינוי, שהופך אותה לחלק אינטגרלי מהתנהלות חיינו הסדירה. מובן מאליו שתמורות אלו יחייבו שינויי היערכות רבים ויצריכו כמויות גדולות של כוח אדם, ידע ומשאבים.
לכן, מי שמחפש לעצמו טקטית אפיק תעסוקתי צומח וארוך טווח בתחום שאין ספק שיצריך פיתוח עתידי רב, הרי שהתמחות באקולוגיה ומדעי הסביבה לסוגיהם תהיה בחירה מתבקשת ללא ספק. למעשה, המאמצים הגדולים ביותר בתחום כיום הם בצורת
השקעה חינוכית
, זאת משום שהשינוי המתחייב הוא כה יסודי ועמוק, עד שמוטב וקל יותר פשוט לחנך דור חדש לחשיבה נכונה, מאשר לנסות ללמד את הדור שלנו כיצד לשנות את דרכיו כמעט מהקצה אל הקצה.
ההתעוררות בתחום ניכרת כבר כעת; בוני בתים רבים משלבים מערכות "מים אפורים" עוד במהלך הבנייה, כל אחד מאיתנו נדרש למיון אשפה, מרכזי ומתקני המיחזור צצים בנקודות רבות, וגם מפעלים ומזהמים אחרים נענשים, וזו רק ההתחלה. לאט לאט גוברת תשומת לבנו לצרכים של הטבע, ולהבנה כי אין מנוס משילובם עם צרכי האדם.
הלימודים בנושא עוסקים בדיוק בתחומים אלו, ומאפשרים למשתתפים בהם להעמיק את הידע בנושאים אקולוגיים ואקלימיים. מטרתם המקצועית העתידית של משתתפיהם היא לקדם בדרכים שונות ומגוונות את העשייה לצרכי הטבע, הסביבה וכדור הארץ, ולא רק לצרכי האדם. משימתם לקדם את התפיסה לפיה טובתם של כל אחד מאלו כרוכה במשותף כחבילה אחת, וזאת למרות הרושם כאילו הן בהכרח סותרות.
לימודים אקולוגיים
הקורסים בנושא מתחלקים למעשה לשלושה סוגים. הראשון הוא עיוני להקניית ידע תיאורטי ומדעי בלבד; לימודים שהם בעצם תקציר של לימודי אקולוגיה אוניברסיטאיים. מסלולים אלו טומנים בחובם שפע ידע מרתק, מעשיר וחשוב, אולם המשמעויות הפרקטיות שלו מועטות יחסית.
סוג הלימודים השני הוא לימודי יזמות ירוקה וכלכלה סביבתית; קורסים שמטרתם היא שילוב בין צרכי הסביבה לתועלת כלכלית. דוגמה לכך היא לימודי יועצי בנייה ירוקה. אנשי מקצוע המסייעים בעת הקמת תשתיות, כך שיהיו יעילות יותר, יצרכו פחות משאבים אנרגטיים, לא יזיקו לסביבתן, וישתלבו בה טוב יותר אקלימית ותכנונית בסיוע כלי האדריכלות הירוקה.
הסוג השלישי של הלימודים נועד להקנות הרשאות וסימוכין לפיקוח סביבתי לסוגיו. כיום נוספות עוד ועוד תקנות, הוראות וחוקים לשמירה על הסביבה, ונוצר צורך מיידי לפקח על פעילות זו. המים אותם אנו צורכים למשל, מפוקחים בכל שלב, החל משאיבתם או התפלתם ועד הגעתם אלינו לברז בבית. בכל מקטע במנגנון ההולכה הם נדגמים, נבדקים ומטופלים כדי שלא תיפגם איכותם ויהיו בטוחים לצריכה. למעשה לא רק מי השתיה מפוקחים, אלא גם בבריכות נופש, מקוואות, ואפילו מי קולחין, ביוב ושפכים שונים. כל מערך הפיקוח ההדוק הזה תובע אנשי מקצוע מוסמכים לתפקידם. קורסי הסמכות אלה, כמו גם לימודי
התייעלות אנרגטית
מכל הסוגים, מאפשרים לנצל את הצורך בהיערכות סביבתית חדשה לטובת פרנסה חדשה.
להמשך קריאה: