כל מרצה נתקל בחייו בלא מעט בלת"מים וההבדל בין מרצה טוב למרצה מעולה הוא ביכולת להתמודד עימם. כאן תמצאו מספר פתרונות חלקיים שביחד יוכלו להפוך תקלות להזדמנות ליצירת קשר אישי יותר ולקבלת תוצאות טובות יותר.
לפני שנה הזמינו אותי להעביר סדנה מעשית לבכירים בכנס של ראשי מוסדות חב"ד. ביקשו סדנה שנותנת תוצאות, ולכן סיכמתי איתם על סדנה שכוללת הרבה תירגול ולכן מוגבלת ל-15 משתתפים בלבד. יומיים לפני הכנס שאלו אם אפשר יהיה להוסיף עוד 2-3 משתתפים, ואמרתי שזה ייפגע בהנאה שלהם, אבל עדיין ישיג תוצאות. יום לפני הכנס התקשר המארגן הראשי ואמר שבאופן דחוף אני מוכרח-מוכרח-מוכרח להגדיל את מספר המשתתפים ל-20-21 מקסימום 23. אמרתי שזה כבר בעיה ואני לא אוכל להתחייב שכולם יתרגלו.
כשהגעתי לכנס גיליתי שהחדר ששיריינתי הפך לאולם, ושמחכים בו 85 מנהלים בכירים שכל אחד מהם קיבל הבטחה שהוא יהיה החריג הנוסף שייכנס, ואף אחד מהם לא הסכים לצאת.
מה עושים במקרה כזה? איך מתמודדים עם שינוי מפתיע בתנאים בהם נצטרך לדבר? איך לקחת בחשבון שבמדינה כמו ישראל הבלתי צפוי הוא אולי הדבר הכי צפוי שיש?
לעבוד עם ראשי פרקים
אותם דוברים שכותבים מראש את הנאום שלהם ואז מקריאים אותו מהכתב (או לומדים בע"פ ומדקלמים) הם אלו שרגישים ביותר לתקלות מהסוג הזה. נאום שהוכן במלואו מראש הוא בבחינת מכונה עתירת חלקים שקשה לשנות חלק בודד בה, בטח לא תחת אילוצי זמן ומקום.
במקום זה אני מלמד את הדוברים שלי לעבוד עם כרטיסיות אינדקס או דף ראשי פרקים שבו משובצות דוגמאות, ואז הם לומדים כיצד לפתח את הרעיונות שלהם על הבמה. הטכניקה דורשת תירגול, כיוון שהיכולת לפתח רעיון ולספר סיפור תחת לחץ דורשת
אימון
וכלים, אבל מרגע שרכשת את הטכניקה (דבר שלוקח לרוב 2-3 מפגשים) יש לך את היכולת לשנות נאום שלם או חלקים ממנו גם תחת לחץ.
להנמיך ציפיות
כאשר יש תקלה טכנית או שינוי בתנאי הנאום כדאי מאד לשתף את הקהל בעובדה זו. הבהרה או התנצלות מסוג זה, במיוחד עם היא באה עם מידה של הומור עצמי תוריד את רף הציפיות, וכך תאפשר לכם להפתיע לטובה. היא גם מקרינה אותנטיות וכך גורמת לקהל לראות את האנושיות שבכם. רבים מעדיפים להעמיד פנים שהכל עובד חלק, וחשוב להבין שהעמדת פנים הזו דורשת משאבים רגשיים (יכולת להסתיר לחץ ולהיראות רגוע) וגם טכניים (לדאוג שכל מה שנחוץ לזרימה של המצגת עובד כראוי, על אף התקלות) ועושה את החיים שלנו על הבמה לחוצים בהרבה. בנוסף, אם התקלה נחשפת דרך העמדת הפנים, הנזק יהיה גדול יותר.
להפעיל את הקהל
כאשר חל שינוי, ייתכן מאד שהתכנים שהכנו איבדו מהרלוונטיות שלהם. במקרה כזה שיתוף של הקהל מאפשר לנו לייצר תכנים חדשים שהרלוונטיות שלהם לגמרי מובטחת. הדרך לעשות זאת היא להכין לפני שקמתם לדבר כמה שאלות לקהל שיעזרו לכם לקבל מידע ותובנות. ליתר ביטחון אני ממליץ לנסות את השאלות הללו על מישהו או שניים מהקהל כדי לראות איזה סוג של תגובות תקבלו.
להכין תמיד תוכנית גיבוי
כידוע, ההבדל בין חכם לפיקח הוא שפיקחות היא היכולת לפתור תקלות שחוכמה לא להיכנס אליהן, אבל במציאות שלנו אין סיבה להיות מופתע מתקלות מפתיעות, כיוון שאפשר להניח מראש שפעם בכמה זמן יקרו תקלות. לכן כדאי תמיד להכין גיבוי. לדוגמה, אם תכננתם להעביר מצגת, כדאי לחשוב גם להביא טוש למקרה שהמקרן התקלקל ותצטרכו לעבוד עם לוח מחיק. או שאם יש לכם מצגת של שעה כדאי תמיד לחשוב מראש על אילו חלקים תוותרו אם תצטרכו להסתפק בחצי שעה וכד'.
לסיום אומר הרבה מאד פעמים דווקא מצגת שהתחילה רע נגמרת בטוב, בגלל שיש אפקט 'קתרזיס' שבו נוצרת תחושת הקלה או השתתפות. למעשה, מתוך אותם 85 רבנים קיבלתי בסוף הסדנה 70 כרטיסי ביקור שביקשו להירשם לניוזלטר שלי, מספר שעבר את הציפיות שלי בהרבה. לכן חשוב מאד לא להרים ידיים ולהימנע כאשר מגלים שיש בעיה אלא לנסות להתמודד ואפילו לחשוב איך נהנים מהעובדה שהציפיות נמוכות, ושמכאן אפשר רק להשתפר.
להמשך קריאה: