הפילטיס הפך בשנים האחרונות לאחד מאימוני הספורט הפופולריים ביותר. העובדה שהוא מתאים לכל גיל ולכל שלב בחיים בהחלט מסייעת לפילטיס להגיע לשכבות אוכלוסייה שבדרך כלל מתקשות עם תרגילים קשים וסיבולת לב-ריאה ברמה גבוהה.
יש לנו במושב ארבע קבוצות שמתרגלות פילאטיס: אחת ביום ראשון בבוקר, שנייה ביום ראשון בערב, שלישית ביום שלישי בבוקר וקבוצה נוספת ביום חמישי בבוקר.בכל קבוצה משתתפות נשים אחרות לגמרי ובקבוצה אחת יש אפילו שני גברים שלא מוותרים על שיעור הפילאטיס, גם כשזה עולה להם בלא מעט ירידות וקטילות מפי חבריהם הגבריים.
בלי לתכנן מראש (או לפחות ככה אנחנו חושבות) יצא שלכל קבוצתפילאטיס
יש את האופי שלה ושכל אחד מהשיעורים הוא אחר מקודמו
;
הנשים של יום ראשון בבוקר יצאו לפנסיה כבר לפני שנים, הן לוקחות את הזמן ואת הפעילות בנחת ומקפידות לא לבצע שום תנוחה או כיווץ אינטנסיביים מידי, על מנת שלא להפר את השלווה.
הנשים של יום ראשון בערב הן אמהות צעירות, חלקן בהיריון וחלק ממש אחרילידה
. הן מגיעות לשיעור עייפות, חסרות נשימה ומלאות מוטיבציה. זאת אומרת עד התרגיל הקשה הראשון. הן רוצות לרדת את משקל הלידה, לטשטש את נזקי הזמן ולהרגיש שהן עושות פעילות גופנית. הבעיה היא שהן כל כך עייפות שברגע שהן נשכבות על המזרן בדרך לכפיפות הבטן המיוחדות לפילאטיס, הן פשוט נרדמות.
הגברים של יום שלישי בבוקר הם קרייריסטים שמתחילים את היום מאוחר, רק כדי לסיים אותו בשעות הרבה יותר מאוחרות. במסגרת שיעור הפילאטיס הם מתלוננים על כך שמבקשים מהם לכווץ איברים שהם לא ממש יודעים איפה הם (רצפת האגן, לדוגמה), הם טוענים שיש תנוחות שבהן הם פשוט לא יכולים לשבת והם צוחקים כל כך הרבה מאותו חוסר יכולת שהשיעור נעצר הרבה פעמים ולעתים פשוט לא ממשיך.
יום חמישי זה היום של התינוקות. השיעור כולל ארבע נשים, כולן בחופשת לידה, והן מביאות איתן את התינוקות שלהן כשהמדריכה מנדנדת, מנענעת, קופצת ומרגיעה, במקביל להדגמת תרגיל זה או אחר.
באחד מהערבים שבהם השתתפתי בשיעור, כולי עייפה מהיום שעבר, שאלתי את המדריכה איך היא מצליחה לעמוד בצרכים השונים של כל המשתתפים ובעיקר באופי השונה של כל קבוצה. היא חייכה ואמרה שזה באמת אתגר נחמד ומעניין, ושבמסגרת קורס מדריכי פילאטיס הכשירו אותה בדיוק למטרה זו. קורס פילאטיס מכשירים, שאותו למדה, הכשיר אותה לעבוד עם קבוצות גיל ורמות כושר ובריאות שונות ולהתאים להן את אופי הפעילות ואת סגנון השיעור. היא למדה אנטומיה, פיזיולוגיה, בניית תרגילים ופירוקם, התאמת תרגילים לבעיות בריאותיות ולצרכים שונים, מכשירי תרגול בפילאטיס ועבודה עם מזרן ונושאים רבים נוספים בתחומי הפילאטיס השונים. מעבר לכך, במהלך קורס מדריכי פילאטיס תרגלו המשתתפות (כי היו שם רק בנות, היא הסבירה) הנחייה והדרכה, טכניקות הוראה ומיומנויות עמידה מול קבוצה. הן הנחו שיעורים, השתתפו בשיעורים ובעיקר תרגלו הרבה מאוד פילאטיס, כולל טעויות נפוצות ותיקונן.
עם תום השיעור שלנו, כשהיינו כולנו רצוצות וקצת מכווצות, הסבירה לנו המדריכה את הדרך הטובה ביותר להרפיה, תוך שהיא נותנת דגשים לכל אחת מאיתנו. זאת שלא יכולה לשכב על הבטן, עדיף לה לשכב על הצד
;
זה שלא יכולה לשים את הראש לכיוון הרצפה, כדאי שתנשום עמוד בישיבה מזרחית
;
זאת שלא מצליחה לשבת ברגליים שלובות יכולה להתמתח תוך שהיא רוכנת קדימה ונושמת עמוק. יצאנו אל אוויר הלילה מרוצות מעצם העובדה שהצלחנו לשלב פעילות גופנית במהלך היום העמוס שלנו, מכווצות מאותה פעילות ושמחות על כך שמצאנו מדריכה שיודעת להיות כמו זיקית, גם וגם, כך ואחרת, בשביל כל אחת מאיתנו ובשביל כולן.
להמשך קריאה: