לימודי הנהלת חשבונות כפיצוי על תואר לא פרקטי

במשך חודשים רבים התלבטתם מה כדאי לכם ללמוד לתואר ראשון? עלעלתם בכל המידעונים, התייעצתם עם חברים, ביקרתם בימים פתוחים ובסוף נרשמתם ללימודים שבסיומם אולי היה לכם תואר, אבל לא ממש מקצוע? אתם לא לבד. ההורים של ספיר קימחי ניסו להבין מה הוא מתכוון לעשות ואפילו הייתה להם הצעה מעשית.

ביום בו סיימתי את לימודי התואר הראשון, ועוד לפני שהייתה לי ביד הדיפלומה, ההורים שלי הושיבו אותי לשיחה בשש עיניים. זאת אומרת, זאת לא הייתה שיחה של ממש, אלא יותר שיטוט עצבני וחסר סבלנות סביב השאלה שהטרידה אותם יותר מכל: מה הבת שלי תעשה כשהיא תהיה גדולה? הם ביקשו שאשב, הציעו לי קפה (וכבר אז התחלתי לחשוד) והתקיפו אותי מכל הכיוונים בסגנון השוטר הטוב והשוטר הרע, רק בלי השוטר הטוב.

תבינו, העובדה שהייתי אקדמאית לא ממש הזיזה להם מהסיבה הפשוטה שמה שלמדתי בתואר הראשון לא היה פרקטי בשום רמה. לא יצאתי מהאוניברסיטה עם מקצוע ביד, לא רכשתי במהלך הלימודים שום כלים לעבודה ובכל שלושת השנים שביליתי על הדשא, לא למדתי משהו שאנשים אחרים ידעו להגיד לי איך עובדים בו אחר כך. זה נכון שההורים התנגדו בזמנו אבל לא היה להם עם מי לדבר, וזה בהחלט נכון שנהניתי מהלימודים אז לפי החישובים שלי, בכל אופן, זה בהחלט היה שווה. העניין הוא שהחישובים שלי והחישובים של אבא ואימא, בדרך כלל לא נמצאים באותה טבלה או אפילו באותו כוכב לכת.

והאמת היא שלא אמרתי את זה בקול, אבל הם צדקו במה שאמרו ; באותו רגע שבו נפל לי האסימון והבנתי שאני אקדמאית בלי מקצוע, הרגשתי מה זה להיות שרה בלי תיק, שחקנית בלי תפקיד, פרימדונה בלי בניית ציפורניים. יש לך הכול אבל בעצם אין לך כלום.

אבא ממאדים, אימא מנוגה 

ואז האבא הפרקטי שלי התחיל לדבר על תואר שני ועל דוקטורט ועל זה שבעצם אולי ללימודי התואר הראשון שלי הייתה בכל אופן איזה משמעות קטנה. הוא פיזר שלל דוגמאות מהילדים של החברים שלמדו תואר ראשון בדיוק כמו שאני למדתי, ושלאחר לימודי תואר שני בתחום קצת יותר מעשי, הם פורחים, מרוויחים הון תועפות, מתחתנים ומקימים משפחה לתפארת (וזאת לטענתו המטרה האמתית של הסיפור). כששאלתי אם הוא יכול לנקוב בשמות או לפחות לכוון אותי לאזור חיוג ספציפי, אבא שלי גמגם ואמר 'אברהם, יעקב, רבקה', שאלו היו כמובן השמות הנפוצים ביותר בתקופה שבה הוא גדל.

אימא שלי, שלא רצתה לראות אותי מתבזבזת עוד באקדמיה (מילים שלה, לא שלי) הציעה לי לבדוק כל מיני קורסים מקצועיים או לימודי תעודה, שיכולים לקחת את מה שלמדתי בתואר הראשון (תזכירו לי מה זה היה?), ולהוסיף להם גם קצת ארומה של מקצוע. זה דווקא היה מעניין ; סוף סוף, אחרי שנים של המתנה, של סבלנות ושל ציפייה דרוכה ומשתלמת, אימא שלי אמרה משהו פרקטי שיש בו טעם ולא רק דיברה על רגשות, כמו שהיא הייתה רגילה לעשות עד כה.

היא ראתה את ההתלהבות שלי והמשיכה לדבר: "הבת של השכנים, שרה, זאת היפה עם השיער השחור והעיניים הקטנות, אז היא עשתה קורסהנהלת חשבונות והיום היא מנהלת גדולה במשרד של עורכי דין". הרעיון של לימודי הנהלת חשבונות משך אותי משום מה ; אז הודיתי לה מקרב לב והלכתי לחפש קצת יותר פרטים.

הנהלת חשבונות ורושם על גברים

ממה שביררתי, קורס הנהלת חשבונות 02+01 מכשיר את הלומדים שבו לעבודה מייד עם סיום הקורס, שזה כבר הרבה יותר מהלימודים האקדמיים שלי. בנוסף, הקורס גדוש בתכנים שעוסקים בכלכלה, בחשבונות, בבנקאות, בתשלומים, בחישובי רווח והפסד ובנושאים אחרים שמעניינים אותי ועושים רושם לא רע על גברים. 

הצליח עם אבא ואימא, יצליח עם כולם

לאחר שסיימתי את לימודי הנהלת החשבונות, מצאתי עבודה באופן מיידי, אפילו לא הייתי צריכה לחפש עבודה. אחת החברות שלי מהקורס עבדה כמזכירה בחברה גדולה, והחליטה לעשות את הקורס כדרך לקבל קידום. היא המליצה עליי, ועוד במהלך הקורס זומנתי לראיון והתקבלתי לעבודה מייד כשקיבלתי את התעודה. ברור לי שאם אצטיין בעבודה ואראה לבוס שלי שאני מסורה, נאמנה ורוצה לעבוד קשה, הוא כבר ידאג לקדם אותי ואולי אפילו להוציא אותי לאיזה קורס מקצועי או שניים. במקרה הכי גרוע אוכל לעשות קורס הנהלת חשבונות 03, שהוא הקורס המתקדם יותר ולעבור למקום עבודה אחר.