לא כולם יודעים את זה אבל צ'רלי צ'פלין היה בוס מהגיהינום. הוא היה פרפקציוניסט מושבע שגרם לכך שהיו פעמים שכל אנשי הצוות נאלצו לחזור על אותו קטע אפילו מאתיים פעם עד שהוא החליט שדי, זה מספיק.
את הסרט האחרון שלו לקח לצ'פלין יותר משנתיים לצלם וזה עוד לפני העריכה. זה אחד מהסודות שלימדו אותנו במהלך לימודי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה. אבל צ'רלי צ'פלין היה מפעל של איש אחד. הוא הפיק את הסרטים שלו, הוא כתב אותם, הוא ביים אותם והוא גם שיחק בהם והעובדה הזו היא שאפשרה לו לקבל את כל ההחלטות בעצמו ושכל השאר יקפצו. והעניין הוא שצ'פלין יש רק אחד.
במהלך לימודי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה תנתבו את עצמכם לאחד מתחומי העניין הנוגעים ביותר ללבכם כאשר חשוב להכיר את העובדה שבעלי התפקידים המרכזיים בהפקת סרט הם בדרך כלל הבמאי, המפיק והתסריטאי. כדי לא להעליב אף אחד חשוב לציין שכל אחד שנמצא על הסט חשוב לאין שיעור להצלחת סרט ושאי אפשר לוותר על איש.
ועכשיו לצדדים הפרקטיים: במאי הוא האדם שלוקח את התסריט ונותן בו חיים – הוא יחליט על זוויות הצילום, הוא ינחה את השחקנים, הוא יחליט על המקום שבו הסרט יצולם וכן הלאה. קורסים בבימוי במסגרת לימודי תואר ראשון מתמקדים בהדרכת שחקנים, תאורה, צילום, עריכה וכן הלאה, משום שהבמאי חייב להיות בקי בכל היבט של ההפקה הקולנועית.
עם זאת, במאי לא יכול להתחיל לחלום על סרט בלי שהוא יפגוש את התסריטאי שבורא עולם יש מאין; תסריטאי הוא האיש עם הרעיון והוא לוקח את אותו רעיון ומלביש עליו מילים, דמויות, סצנות ובעצם עולם שלם. פעמים רבות התסריטאי והבמאי כותבים ומביימים ביחד (ראה ערך האחים כהן) או שהם בעצם אותו אדם. לימודי תסריטאות במסגרת לימודים שלתואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה
לוקחים את אותם אנשים שיש להם כישרון לכתיבה ומסייעים להם להפוך את הכישרון לסיפור ממשי, לתסריט ולדיאלוג.
המפיק הוא האיש שמביא את הכסף, ויש שיאמרו שהוא האדם החשוב ביותר על הסט. הוא דואג לכך שהחלומות של הבמאי ושל התסריטאי יוכלו להתגשם. כמו לימודי בימוי, כך גם לימודי הפקה במסגרת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, כוללים את כל ההיבטים של הפקת סרט.
במקרים רבים משולש האהבה הקולנועי הזה בין תסריטאי, במאי ומפיק פועל בצורה חלקה. אך כשיש תקלות ומישהו צריך לקבל החלטה ולומר את המילה האחרונה שאלת 'מי הבוס?' הופכת להיות רלבנטית יותר מאי פעם. בהוליווד הכול נכתב בחוזה – אם האולפן יותר "גדול" מהתסריטאי ומהבמאי, זכות ההחלטה תהיה שלו, כלומר של המפיק, בטענת 'בעל המאה הוא בעל הדעה'. לעומת זאת, עוד לא קם האולפן שיגיד 'לא' לקופולה ולכן במקרים שבהם הבמאי הוא בעל השם הוא יהיה גם בעל זכות הוטו.
והתסריטאי? ובכן, למרות שהוא זה שהתחיל את הכול והוא זה שיצר את העולם שעליו כולם רבים, פעמים רבות הדעה שלו נזרקת הצדה והמילה שלו היא אחת לפני אחרונה ולא זו הקובעת. כך קורה שסצנות שהיו חשובות מאוד בעיני התסריטאי נזרקות לפח בחדר העריכה פשוט משום שהבמאי החליט שהן מיותרות או שהמפיק לא אהב אותן.
בבחירת מסלול לימודים במהלך לימודי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה לא כדאי להתייחס למילה האחרונה על הסט משום שכוח הוא דבר שניתן, לא דבר שנלקח. בפעם הבאה שאתם הולכים לסרט שימו לב לכתוביות; אם כתוב 'סרטו של הבמאי הנודע' בכתב הגדול ביותר דעו שככל הנראה הוא היה הפונקציה הגבוהה ביותר על הסט. אם הדגש הוא על התסריטאי, דעו שהוא קיבל יותר משקל. למפיק כנראה לא תצטרכו לדאוג, הוא את שלו כבר ידאג לקבל.
להמשך קריאה: