God is a DJ טען פעם מאקסי ג'אז מלהקת "פייתלס", ולא טעה מאוד. D.J. הוא אחד המקצועות הנחשקים בעולם, וחלק מה- D.J.'s הם סלבס של ממש עם חשבונות בנק מפוצצים במליוני דולרים. זה הזמן להצטרף למקצוע שהוא כיף טהור לכל אוהבי המוזיקה.
הדי-ג'יי, או בעברית "תקליטן" הוא מסמר המסיבה, בין אם יהיה זה בחתונה דלוחה באולם שמחות מתפורר, ובין אם במועדונים קובעי-טרנדים בברלין, לונדון או ניו יורק. כולם יודעים (פחות או יותר) לרקוד, וכולם יודעים להחמיא או להתלונן על התקליטן, אך לא רבים יודעים את ההיסטוריה של המקצוע.
הפונוגרף, אשר הומצא ב-1877 היה המכשיר הראשון שאיפשר הקלטה, שמירה, ניוד וניגון חוזר של צלילים באמצעות מדיה מכנית. מעט מאוחר יותר, ב-1892 הומצא הגרמופון, תקליטים שנוצרו עבורו נכנסו לייצור מסחרי, ואפשרו לציבור לרכוש מוזיקה לראשונה. שידורי הרדיו הראשונים החלו ב-1906, ומעבר למהפכה שיצרה המדיה האלקטרונית הראשונה, היא גם בראה מקצוע חדש: שדר ותקליטן. הכינוי "די ג'יי" (דיסק ג'וקי) עצמו נטבע בשנת 1934, והראשון שהחל ליצור מיקסים בין שני תקליטים ב-1947 היה שדר הבי.בי.סי. סר ג'ימי סאוויל, אשר נודע לשמצה כשהתברר שניצל מינית מאות נערות.
המהלך שהוציא את התקליטנות מהתחום הצר של שידורי הרדיו היה התחזקותם של מועדוני הלילה, הבארים והדיסקוטקים במקביל הוזלת הציוד הנדרש, אשר הפך נגיש לקנייה גם עבור עסקים קטנים יותר בעלי תקציב מצומצם יחסית.
מי שנחשב לסנדק תרבות ההיפ-הופ, די.ג'יי קול הרק, פיתח את מהלך המיזוג שני שירים במהלך המעבר ביניהם – מיקס, במסיבות שערך ברובע ברונקס בניו יורק. הצעד המתבקש הבא היה הרחבת הטכניקה ליצירת סאונד עצמאי וייחודי אשר החל לעמוד בזכות עצמו. בשנת 1974 הוציאה חברת Technics את מערכת ה-SL-1200, אשר הפכה לסטנדרט בתחום ונותרה כזו למעשה עד ימינו.
תעשיית המוזיקה הבחינה מהר מאוד בפוטנציאל הגלום בתחום התקליטנות לטובת קידום המכירות שלהן באמצעות חשיפה במועדונים, ולא מאוחר מכך החלה לשחרר תקליטוני "12 אשר כללו גרסאות ארוכות יותר של הסינגלים הרגילים, אשר הותאמו לצרכי התקליטנים, למשל באמצעות פתיחים וסיום ארוכים יותר, כדי לתת להזדמנות נוחה יותר לייצר מיקס מוצלח.
בתחילת שנות ה-80 החלה לפרוח בשיקאגו מוזיקת ההאוס, יצירה אלקטרונית אשר היתה בתחילתה אותו הדיסקו שקדם לה, בשילוב סאמפלר וביטים אלקטרוניים, זו פתחה בעצם את הדלת למה שאנחנו שומעים עד היום בכל מסיבה ומועדון כמעט. בהמשך התפתח ההאוס למוזיקת הטכנו של דטרויט והטראנס האירופאי, אשר התבססו כבר לחלוטין על יצירה אלקטרונית טהורה.
המיומנות בשילובים מוזיקליים כמו גם בכלי האולפן החדשניים, הובילו את חברות ההקלטות להעזר בתקליטנים בתחילה לצרכי מיקסים והפקה מוזיקלית ייעודית, וכשלב המתבקש הבא, הפכו אלו גם ליוצרים עצמאיים, אשר לא רק מנגנים את השירים אלא גם מייצרים אותם בעצמם. וכך לקראת סוף שנות ה-90 הפכו הדי-ג'ייז כמו טייסטו, ארמין ואן ביורן ופול ואן דייק לא רק למובילי אופנות מוזיקליות, אלא לאלו שמייצרים אותן הלכה למעשה.
להמשך קריאה: