מה אנחנו עושים כשנושר כפתור בבגד אהוב, או אם קנינו ג'ינס שחייבים להצר או טיפה לקצר? התשובה לכך בימינו היא לרוב אחת משלוש: 1. לוקחים לתופרת ומשלמים על התענוג; 2. נותנים למכנס להתגרד על הרצפה עד שיתקצר מעצמו כדרך הטבע; 3. ממהרים איתו לאמא או סבתא שיטפלו בבעיה.
נראה כי מלאכת התפירה, שהיתה פעם מיומנות בסיסית אשר נלמדת מאמא לבת או בלימודי כלכלת בית בבית הספר נעלמה מסל היכולות הבסיסיות אותן מקובל לרכוש. תהליך ירידת קרנה של מלאכה זו התרחש בד בבד עם ירידת הצורך בהכשרה המקצועית לכך. המתפרות, אשר מילאו בעבר את הארץ בעיקר באזורי הפריפריה, והיו אחת מהתעשיות היצרניות הגדולות במדינה, נדדו מזרחה עם הגלובליזציה. חלקן לסין וארצות נוספות במזרח הרחוק, שם עלויות הייצור היו נמוכות בהרבה, ובשנים האחרונות לארצות השכנות, בעיקר לירדן. הייצור מעבר לגבול מאפשר עלויות שינוע נמוכות, לוגיסטיקה פשוטה יחסית, ואפשרות לפקח מקרוב על הפעילות שנהנית מהוזלה תפעולית משמעותית, תוך הגברת היכולת להתמודד בשוק התחרותי ביחס לתפירה המקומית שהיתה מקובלת בעבר.
עלויות התפירה הן המרכיב השני בגובהו בתמחור בגד, וכיום המכס על ייבוא בגדים ארצה הוא 6% בלבד, שיעור זהה למכס המוטל על בדים, אשר משמשים כמובן כחומר הגלם העיקרי בתעשייה. המסקנה מכך היא פשוטה, וההשלכות בהתאם: לא ממש משתלם לייצר בגדים בארץ, למעט אופנה עילית ויוקרתית, אשר מאפשרת שולי רווח גדולים, ואינה מצריכה ייצור בכמויות גדולות.
אם כן, התפירה כמקצוע מפרנס איבדה כמעט לחלוטין את יעילותה במשק הישראלי החשוף למשק העולמי, ובגד שעליו התווית "תוצרת ישראל" הפך למוצר כמעט אקזוטי. התועלת בלימודי תפירה מתבטאת בימינו בשני מקרים עיקריים: הראשון הוא כמובן עבור אנשי המקצוע; עיצוב אופנה מחייב התמקצעות גם במלאכת התפירה, וכל מי שבוחר ללמוד את המקצוע נדרש למיומנות זאת. התועלת השניה מתבטאת במלאכת יד עבור מי שמעוניינים להפגין רוח יצירתית ולתפור מלבושים לעצמם ולקרובים אליהם במו ידיהם.
אז למי זה מתאים
לימודי תפירה אם כן, מיועדים לרוב לשלושה מגזרים אשר עדיין נדרשים למיומנות זו: מי שמתעקשים להתחרות על מקומות העבודה שעוד נותרו במתפרות ששרדו את נדידת ענף התפירה מהארץ, תלמידי עיצוב אופנה, ונשות המגזר החרדי, שם עדיין מקובלת יותר התפירה הפרטית משום מגבלות צניעות, גזרות וכללים ייחודיים.
אל מול כל אלו, רוב המתעניינים בלימודי התפירה כיום הם פשוט מי שמבקשים לרכוש את הכלי לצרכי פנאי, כמלאכת יד מהנה ומועילה. לא נדרשת מיומנות גבוהה מאוד כדי להתאים כל בגד לבעליו באופן שיחמיא לו יותר; טיפה להצר, טיפה לקצר, להוסיף משהו פה, ומכפלת קטנה שם, וכל בגד יוכל להפוך מג'נרי, ולעתים קצת סתמי, לייחודי המתאים כמו כפפה ליד. בהמשך, ועם שיפור ושכלול הידע, ניתן כמובן לתפור בגדים מאפס, בין אם בעיצוב עצמאי, ובין אם בעזרת חוברות תפירה וגזרות כמו "בורדה", ולהנות מקולקציה פרטית, בלעדית והולמת במיוחד לגזרה, במיוחד כאשר מדובר במי שניחנו בתכונות פיזיות ייחודיות, בעלות מאפיינים שאינם נפוצים במידות הסטנדרטיות שבחנויות האופנה.
איך מתחילים
להתחיל ללמוד תפירה זה לא מסובך; קורסים רבים מוצעים כאן בקטגוריה זו באתר, אחד מהם מצוי בוודאי גם בהישג היד וטווח הנסיעה שיתאים אפילו עבורכם. כלי העבודה הראשי – מכונת התפירה, ניתן לקנייה בזול בחנויות יד שניה המתמחות בכך. למען האמת, קהל הלקוחות בהן הולך ופוחת, ומכונות רבות מגיעות אליהן באותן נסיבות מצערות אשר גורמות ליורשים לחפש מי שיוכל לתת בית חדש לאוספי הבולים והסרוויסים המפוארים מהבית של סבא וסבתא שכבר אין להם דורש או בעלים. כך ניתן לקנות מכונה מצויינת במחיר אטרקטיבי ומשתלם. במקרה זה כדאי לציין כי מכונת תפירה טובה משמשת בנאמנות עשרות שנים, וזהו מכשיר בעל בלאי נמוך, כך שרכישתו ביד שניה היא כדאית בהחלט.
תועלת חדשה יחסית ופופולרית מלימודי התפירה, היא התאמה של בגדים אשר נקנים באינטרנט, במיוחד באתר קניות סיניים. השיטה המקובלת היא לקנות מידה גדולה במכוון, ועם הגעת הפריט ארצה, להתאים אותו אישית למידה הנכונה שתחמיא לגזרה, וכל זאת במחיר בלי תחרות.
אם כן, מלאכת התפירה מציעה היום אפיק יצירתי מהנה, שגם תועלת וחיסכון בצדו. כיום הוא משמש רבים פחות, אולם מי שבוחרים להמשיך ולדבוק בה, רוכשים לעצמם פתח לשעות של הנאה ועניין, ועתיד אלגנטי יותר.
להמשך קריאה: