תיקון יציבה דרך התעמלות בונה עצם

המילה יציבה (Posture) פירושה מצב שבו הגוף כולו או חלקו מוחזק בצורה מסוימת. התפקוד הבסיסי של מערכת השלד והשרירים הוא תנועה, וכל המצבים הסטטיים שבהם נמצא הגוף הם חלק מפעילות בסיסית זו, היות שהתנועה עוקבת אחרי הגוף כמו צל. "עמידה סטטית אינה יציבה 'אמיתית' מכיוון שאנו נמצאים בה לעיתים נדירות". (זולברג 2004)

מרכז הכובד: נקודה בתוך מערכת, אשר המערכת כולה מתנהגת כאילו כל מסתה מרוכזת בנקודה זו. הכוונה היא לנקודת האיזון של מרכז הגוף, נקודה הנחשבת כמרכז הגוף. מרכז הכובד אצל האדם נמצא בחלק הקדמי של הבטן התחתונה. קו הכובד הינו קו אנכי דמיוני העובר במרכז הכובד של הגוף, ומושפע מעמוד השדרה ומהגרביטציה. הציר מהווה ווקטור נגדי לכיוון בו משקל הגוף אמור לרדת אל האדמה.

מיקום אברי הגוף ביציבה נכונה:

כף רגל:
על כף הרגל להיות פתוחה, משתרשת,אוחזת באדמה, מקבלת משקל. המשקל במרכז כף הרגל. "המטופל מדמיין 'שורשים' או 'ברגים' חזקים היוצאים מכפות רגליו ונאחזים בקרקע". (זולברג, 2004). משקל כף הרגל מתחלק באופן שווה בין 3 נקודות: עקב, כרית פנימית וכרית חיצונית.

קרסול:
לא קורס פנימה. חזק וגמיש. "אסור לשקוע פנימה אל תוך הקרסול הפנימי". (כלב, 1983)

ברך:
הברך צריכה להיות ממוקמת מעל אצבע שנייה שלישית ,כלומר מעל מרכז כף הרגל.
על הברך להיות מעט מכופפת ולא תקועה, על אף שטוד (Todd, 1937) טוענת שהברך אינה משמשת עוד כקפיץ, כפי שהיא מתפקדת אצל ההולכים על ארבע. לטענתה, הדבר היחיד שמאפשר למשקל הרב שיורד דרכה, לא לרדת בקו ישר (היוצר עומס מוגזם), אינו כיפוף הברך אלא העובדה שמבנה הרגל אינו ישר לגמרי אלא יורד אל האדמה בזווית לכיוון המדיאלי של כפות הרגליים. (בהמשך העבודה אציג גישה מעט שונה לגבי הברך).

ירך:
יציבותו של מפרק הירך תלויה גם בברכיים ובקרסוליים. הנקודה הקריטית, המאפשרת יציבה טובה היא מנח מאוזן של עצם השוקה (Tibia) על עצב הקפץ (Talus), מה שמאפשר ייצוב אופטימאלי לכול חלקי הגוף מעל המפרק. בכפיפת ברכיים קלה יש ליצור סיבוב קל של הברכיים כלפי חוץ. פעולה זו תיצור "ספיראלה" כלפי מטה, כאילו התברגו הרגליים לתוך הקרקע. (זולברג, 2004)
 
אגן:
מרכז הכובד של הגוף נמצא באגן ושם אנחנו צריכים להרגיש אותו. על פי טוד, (Todd, 1937) האגן צריך להיות מגולגל מעט לאחור, ולהשתחרר מעט לאחור. על פי זולברג (2004), דרך גלגול האגן לאחור מתבצעת הארכה של עמוד השדרה: יש לכפוף מעט את הברכיים, לסובב את האגן לאחור ולהדגיש את הורדת עצם העצה כלפי מטה. בשל עקרון השרשרת (בו כל מפרק משפיע על מפרקים הקרובים אליו) ומבנהו התפקודי המורכב של עמוד השדרה, תנועתו של האגן משפיעה על חוליות אחדות באזור המותני והיא אינה מתמקדת רק באזור החיבור S1-L5.

בטן:
לפי ברנרד (Bernard 2004), הבטן התחתונה צריכה להיות אסופה על ידי גלגול האגן לאחור. בגלגול האגן מתגלים שרירי הבטן כמייצבי הגוף וכאחראים על כל צעד: כמרימי הירך. מהבטן יש כוח משיכה כלפי מעלה- אל החזה והראש. הצד הקדמי של הגוף מספק את תחושת המשיכה "למעלה". על פי כלב, (1983) לבטן העליונה אסור להיות מנופחת אלא עליה להשתחרר מעט פנימה לכיוון הגב התחתון. ( דברים אלו לומדים בקורס מדריכי פילאטיס ).

גב תחתון:
גלגול האגן לאחור מושך את הבטן פנימה כך שאינה נופלת קדימה ויוצרת לחץ על חוליות הגב התחתון. בגב התחתון יש את התחושה של משיכת המשקל כלפי האדמה- הפוך מהבטן.

חזה:
חוליות החזה צריכות להיות ללא לחץ. ברנרד (Bernard, 2004) טוען שהן כמו חולצה שתלויה על הכתפיים. אין להוציא את החזה החוצה ואין לתת לו לתת לו לקרוס פנימה . זה קורה כשהגב זקוף ונשמר למעלה מהבטן התחתונה, וכשבצד האחורי זוקפי הגב מחזיקים את הגב היטב אך הכיוון הוא למטה. הנשימה היא יעילה בדיוק עד כמה שהיציבה היא נכונה. לכן הצלעות צריכות "לצוף" כמו שאומר ד"ר כלב. (כלב, 1983). לפי טוד, (Todd, 2003) הרמת החזה מתרחשת כתוצאה מכיווץ של שרירי החזה והכתף ומתיחה שלהם לכיוון הצוואר. השרירים הללו מחוברים לחלק החיצוני של הצלעות ומושכים אותן למעלה וקדימה, במקום לאפשר להן "לתלות" מהראש ומהחיבור שלהן לחוליות החזה של עמוד השדרה. משקל החזה זז ממיקומו הנכון – על קו הכובד, בקו אחד עם הראש והאגן – ומפעיל לחץ על חוליות עמוד השדרה לכיוון חזית הגוף.. עקב התזוזה נעשים שינויים בעמוד השדרה כדי להשיב את האיזון, אך אלו אינם שינויים אורגניים ותנועת הגוף נפגעת.